משרד התשתיות הלאומיות ת"א נ' פז, חברת נפט בע"מ ואח'

הכרעת דין

נגד הנאשמים (חברה ומנהלה), הוגשו שני כתבי אישום. בכל אחד מכתבי האישום מייחסת להם המאשימה עבירות על סעיפים 9(א) ו-17(א)(1) לחוק התקנים תשי"ג 1961 (להלן: "חוק התקנים") ביחד עם סעיף 61 (2) לחוק העונשין תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"). לנאשם 2 מיוחסות העבירות מכח היותו נושא משרה בתאגיד ע"פ סעיף 17 ב לחוק התקנים.

2.תקן מס' 90 חל על בנזין שמשווק לשימוש ברכב מנועי (להלן: "התקן").

על פי התקן בנזין אוקטן 95 יהיה בעל אוקטן 95 לפחות. על פי הנטען בכתבי האישום נערכו ביקורות בתחנת דלק המצויה בבעלותה ובחזקתה של הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") ובניהולו של הנאשם 2 (להלן:"הנאשם") ונלקחו מהתחנה, בשתי הזדמנויות, דגימות של בנזין אוקטן 95, לבדיקה במעבדה מאושרת על פי סעיף 12 לחוק התקנים.

בבדיקה מיום 11.02.01, אליה מתייחס כתב האישום בת.פ. 1502/02 (להלן "האישום הראשון") התגלה כי הבנזין שנדגם הוא בעל אוקטן 93.7 בלבד. בבדיקה מיום 29.10.01 אליה מתייחס כתב האישום בת.פ. 2396/02 (להלן: "האישום השני") נתגלה כי הבנזין שנדגם הוא בעל אוקטן 91.4 בלבד.

3. לאחר סיום פרשת ראיות התביעה, קבעתי כי אין על הנאשמים להשיב לכתב האישום מכיוון שהתביעה לא הוכיחה שהדלק שהגיע לתחנה היה בעל אוקטן 95 כקבוע בתקן, והנאשמים זוכו (להלן: "ההחלטה").

4. המאשימה ערערה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בת"א. ביהמ"ש קיבל את הערעור וקבע כי בעבירות של אחריות קפידה (ואין מחלוקת כי כאלה הן העבירות המיוחסות לנאשמים) "לעולם די לתביעה בהוכחת יסודות העבירה".

משהוכיחה המאשימה, על פי בדיקות המעבדה שערכה, כי הנאשמים מכרו דלק בעל אוקטן נמוך מהאוקטן הקבוע בתקן, הרי שקם על הנאשמים הנטל להוכיח כי עשו "כל שניתן למנוע את העבירה" (כאמור בסעיף 22 (א) לחוק העונשין הדן באחריות קפידה והיקפה).

לאור האמור, בוטלה הכרעת הדין, הדיון הוחזר לביהמ"ש השלום והנאשמים נדרשו להשיב לאשמה.

5.להשלמת התמונה יצוין כי על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"פ 3796/08). ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה על הסף וקבע כי טרם מוצו הליכי הדיון בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשמים וטרם בשלה העת לדון בבקשת רשות הערעור.

אחריות קפידה

6.בספרו של פרופ' פלר יסודות דיני עונשין תשמ"ד-1984 (עמ' 806-797), בהתייחס לאחריות קפידה נאמר:

"המחוקק קובע את העבירות של אחריות קפידה לאחר שיקול והערכה כי אדם מן הישוב הרגיש לשלום הציבור מסוגל לעמוד בגזירות הכלולות באותן עבירות.

בעבירות אלה קבועה אפוא חובה לכבד סטנדרט נורמטיבי של זהירות, והפרתו האובייקטיבית מעידה, מכוח קביעתו הישירה של החוק, על התלוות מידה מינמאלית של אשמה – היא הרשלנות – שדי בה כדי להקנות פליליות לאותה הפרה, ללא כל צורך בהוכחה ספציפית של הצד הסובייקטיבי של ההפרה. המחוקק מעוניין לשמור על סטנדרט של זהירות, והוא בעצמו קובע אותו, בלי תיווכו של השופט. והכל כדי למנוע הפקרות באותו תחום...

כאשר קובע המחוקק עבירה של אחריות קפידה, פירושו של דבר כי הוא גוזר גזירה שהציבור יכול לעמוד בה אם ינהג ברמת זהירות גבוהה.

תפקיד האחריות הקפידה הוא העלאת רמת הזהירות של האדם לסטנדרט כזה, שהוא יבחר בחלופה להתנהג ללא תקלה או להימנע כליל מאותה התנהגות, מקום שאינו יכול להיות בטוח כי יצליח בכך...

לאחריות הקפידה תפקיד נוסף, והוא להבטיח תגובה מהירה להפרות על איסורים של אחריות קפידה. תחומיהם של איסורים אלה הם רחבים ומגוונים. הם נועדו להבטיח את תקנת הציבור בחיי היום יום שלו..." (ההדגשות שלי – ז.ב.).

הראיות

7.בהחלטה קבעתי כי המאשימה הוכיחה שבדגימות שנטלה ביום 11.2.01 ו-29.10.01 נמצא אוקטן נמוך מהאוקטן הקבוע בתקן 90 (ראה סעיפים 8-11 להחלטתי). בהתאם לפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי עמדה המאשימה בנטל ההוכחה המוטל עליה בעבירות של אחריות קפידה, להוכיח את יסודות העבירה, ועל הנאשמים מוטל הנטל להוכיח כי עשו כל מה שניתן כדי למנוע את העבירה.

מטעם הנאשמים העידו מר עוזי פריד שהיה בעת הרלוונטית סמנכ"ל תפעול של הנאשמת ומר בונדר בוריס, הנאשם.